בית משפט השלום ברשל"צ אמנם הרשיע בתחילה את החברות והמנהלים אך בגזר דינו החליט לבטל את ההרשעה תוך השמעת ביקורת גלוייה על עצם הגשת כתב האישום –
"במהלך משפט זה תהיתי ביני לביני שמא היה מקום, מבחינת המדינה כמאשימה במשפט פלילי, להימנע מהגשת כתב אישום לנוכח היות המקרה חריג ביותר, על נסיבותיו המיוחדות ובהינתן לקיומה של מכת טבע. תהיתי שמא לא היה על הרשות לשקול במקרה זה להימנע מללכת אחר הכלל של "ייקוב הדין את ההר". אכן יש ובכוחו הרב של דין לבקוע סלעים והרים, אך ככל שביישום הדין עסקינן, נראה כי היה מקום לשקול שקול היטב המקרה שלפנינו." כב' ס' הנשיא היימן בבית משפט שלום ברשל"צ, ת"פפ 47703-06-13
דברי ביקורת אלו של בית המשפט מתכתבים עם פסקי דין של בית המשפט העליון, מהעת האחרונה, המדגישים את החשיבות בשמירה על איכות הסביבה והחמרה עם עברייני סביבה, אך גם מבהירים כי עבירות איכות הסביבה הן עבירות אחריות קפידה (שאינן דורשות מחשבה פלילית) ועל כן יש לתת משקל יתר לשיקולי "אי הרשעה".
כך בהלכת נמלי ישראל מדגיש השופט עמית "לא בכל מקרה ההליך הפלילי הוא האמצעי האפקטיבי והמתאים לאכיפה של דיני איכות הסביבה...נקיטה בהליך פלילי אינה עניין של מה בכך. מדיניות משפטית ראוייה היא לצמצם את השימוש בסנקציות פליליות ולמיצער כי ההליך הפלילי לא ישמש כאמצעי האכיפה הראשון קודם למיצוי הליכים אחרים" (רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל נ' מדינת ישראל)
וכן בהלכת שבתאי קובע כב' הש' פוגלמן "נקיטה בהליך פלילי כלפי פרטים שהפרו הוראות חוק בעלות אופי רגולטורי סותרת שני עקרונות יסוד של המשפט הפלילי...נוכח הפגיעה בפרט הכרוכה בנקיטה בהליך פלילי נגדו, יש לעשות כן כמוצא אחרון בלבד, וככלל יש להעדיף אמצעי אסדרה אחרים" רע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' דוד שבתאי
כמי שמלווה את תחום איכות הסביבה ב- 16 השנים האחרונות, הן בתפקידי בעבר כיועץ משפטי בלשכה המשפטית של המשרד להגנת הסביבה והן בכובעי כסניגור המייצג נאשמים מול המשרד, אני עד לסוג התיקים המציפים את בתי המשפט, כתיקים שחלקם בעלי אופי מנהלי ולא פלילי מובהק. תיקים אלו, כפי שהדגיש בית המשפט העליון צריכים להיאכף בכלי האכיפה המנהליים הרבים העומדים לרשות המשרד להגנת הסביבה, ולא הפליליים.
בהכירי את המשרד להגנת הסביבה אני יכול להעיד כי אנשי המשרד הינם מהמצוינים מעובדי המדינה והם שליחי הציבור הממלאים בעבודתם שליחות ציבורית ראשונה במעלה. בשנים האחרונות מגביר המשרד את השימוש בכלי העיצומים הכספיים, אך בהיעדר תכנית אכיפה מוסדרת אשר תנתב תיקים "חמורים" לאפיק הפלילי ותיקים "קלים" לכלי אכיפה מנהליים, ייצאו הסביבה והציבור מופסדים.
תיקים לא נכונים המנותבים לאפיק הפלילי כמו תיק מתקן ההתפלה בשורק מביאים לזיכויים או לביטולי הרשעות באופן הפוגע בהרתעה הנדרשת בעבירות איכות הסביבה, בבחינת “Hard Cases Make Bad Law”.
עו"ד דן צפריר, שותף ומנהל מחלקת איכות סביבה במשרד פישר בכר חן וויל אוריון ושות, ייצג את חברת IDE Technologies וחברת Hutchison Water, השותפות בהקמת פרוייקט ההתפלה בפלמחים, בהליכים בבית משפט השלום והמחוזי.
